מפתח לחיים

על אף שטכנולוגיית הלמידה שפיתח ל. רון האברד היא מהפכנית, הדיון בתרומתו החינוכית לא יהיה שלם אם לא נזכיר את 'קורס המפתח לחיים' שלו. המסלול שבו הוא פיתח את 'המפתח לחיים' מלמד הרבה גם על גישתו של מר האברד לבעיות וגם על ההתדרדרות החינוכית הגדולה בשנות ה-60 וה-70.

כפי שהוא ציין בצדק, שלושה פקטורים תרבותיים בעשורים האחרונים של המאה ה-20 השתלבו זה בזה וגרמו לכך שיכולתנו לתקשר תפחת במידה חמורה. ראשית, הסטנדרטים של החינוך הכללי ירדו כאשר שיטות חדשות התעלמו מנושאים יסודיים של קריאה, כתיבה ודקדוק. ההתדרדרות הזו הואצה עם הופעתה של הטלוויזיה, ובמיוחד כאשר אימהות הושיבו את ילדיהן מול הטלוויזיה כדי לאפשר לזרימה פנימה בלתי פוסקת של תמונות לשמש הן כרצועה והן כשמרטף. לבסוף, ובמיוחד בשנות ה-60, הופיע פגע הסמים והקהה עוד יותר את התודעה של דור טלוויזיה. כתוצאה מכך, דורות שלמים לא היו מסוגלים יותר להבין או להעביר מידע. בנוסף לכך – וכאן נמצאת כניסתו של מר האברד לבעיה – אותם מחזורים משנות ה-60 וה-70 לא היו מסוגלים להשתמש בכלים החינוכיים הקודמים שלו, פשוט משום שחסרה להם ההבנה של המבנה הבסיסי של השפה עצמה. אין צורך לומר שהבעיה רק החריפה עם הופעת התקשורת האלחוטית, שצמצמה את השפה לסלנג של מילים בנות הברה אחת. לא לחינם מר האברד חזה בצדק דורות שלמים ש-"לא נמצאים בתקשורת".

אבל אם מישהו היה יכול באמת להבין את מה שהוא קרא ושמע, ואם הוא היה מצליח לגרום לכך שאחרים יבינו אותו, כל החיים היו נפתחים בפניו. מצד שני, במידה שבה אדם אינו יכול להביע את עצמו או לגרום לאחרים להבין אותו, החיים שלו מצטמצמים. זה הנושא שבו עוסק קורס המפתח לחיים. צעד אחר צעד, הוא פשוט מסיר סיבות לכך שאדם אינו יכול להבין בבהירות את מה שהוא קורא, כותב ושומע, ואת הסיבות לכך שאחרים אינם יכולים להבין אותו.

נקודה מרכזית בקורס היא השקפה על השפה, לא כמצבור אקראי של מילים שמסודרות על-ידי מדקדקים, אלא כאמצעי להקל את התקשורת של רעיונות. הקורס מתייחס למילים לא כסמלים קדושים שיש לנתח ולסווג אותם לשם הסיווג בלבד, אלא ככלים לשימוש. באופן דומה, מר האברד מציג מבט חדש לחלוטין על הדקדוק האנגלי, לא בתור לימוד של כללים, אלא בתור הדרך שבה מילים מאורגנות כדי להעביר במדויק מחשבות ורעיונות בין אנשים.

ובהתאם לכך, הטקסט שלו בנושא נקרא 'הדקדוק החדש'. כרקע לכך, הוא מציין שאם לאדם מן הרחוב אין שום מושג ברור לגבי הדקדוק, זה משום שבדרך כלל הנושא עצמו לא ברור. ואומנם, בידיהם של המדקדקים, עם המשפטים המורכבים והמסובכים שלהם, הנושא הפך להיות מאוד סמכותי. כמו כן, הנושא היה כל-כך פסקני עד שהאדם לא היה יכול למצוא שום טקסט סטנדרטי שלא סתר טקסטים אחרים.

לפיכך הוא הציג את 'הדקדוק החדש'. הוא לא מציע רק הסבר חדש לדקדוק, אלא גם מגדיר מחדש את כל הנושא כולו לצורך שימוש יומיומי. מבחינה זאת, מר האברד למעשה הוציא את הדקדוק האנגלי מידיהם של "בני סמכא" והחזיר אותו אל האנשים הפשוטים. לצורך כך, הוא הסיר מהנושא את הנתונים השרירותיים שלו, את הסתירות ואת כל מה שפשוט לא היה בו טעם. במקומם, הוא מציג עקרונות קלים להבנה של השפה כפי שמשתמשים בה וכדי להקל על השימוש בה.

לשם כך הוא אפילו סיפק איורים כדי להעביר את מה שתלמידים עלולים בדרך כלל שלא להבין באמצעות המילה הכתובה לבדה. למעשה, כל החומרים של 'המפתח לחיים' מאוירים בדרך הזאת, שכן, כפי שנימק מר האברד, איך עוד ניתן ללמד תלמיד את משמעותה של מילה כשהוא אינו מבין את המילים שבהן משתמשים כדי ללמד אותו? לפיכך, 'הדקדוק החדש' וטקסטים אחרים של 'המפתח לחיים' מגדירים את כל המושגים בעזרת תמונות.

התוצאה היא עבודה שמבהירה במיומנות רבה את מבנה השפה האנגלית כדי להקל ולשפר תקשורת. דיוויד רודייר, פרופסור שלא מן המניין לפילוסופיית הלשון באוניברסיטה האמריקאית בוושינגטון די-סי, אמר: "הספר הזה לוקח את הדקדוק ומפשט אותו. הוא עוזר לאנשים להבין את אבני היסוד הבסיסיות של השפה האנגלית, ואיך להשתמש באותן אבני יסוד כדי לתקשר טוב יותר, להביע את מחשבותיהם בצורה טובה יותר ולהבין טוב יותר את מה שהם קוראים. רק סופר מקצועי, עם רגישות של סופר לשפה, יכול היה לכתוב גישה כה חדשנית לדקדוק. רק סופר כזה יתייחס לדקדוק לא כנושא שמלא בכללים מגבילים, אלא מלא באפשרויות לביטויים עשירים של מחשבה ופעולה". מבחינה זאת, הוא מסכם, "זהו ספר מבריק שנכתב על-ידי ראש מבריק. למעשה, זוהי מהפכה בתחום המחשבה".

לא פחות מכך ניתן לומר על הטקסט המרכזי השני של מר האברד, 'הגדרות של מילים שכיחות קטנות'. גם כאן, העבודה משקפת את תמצות השפה ליחידות הבסיסיות שלה. הטקסט משקף גם את התגלית המכריעה, שלפיה אבן הנגף הראשונה במעלה להבנת משפט היא לא המילים הארוכות והמעורפלות, אלא המילים הפשוטות, כמו "אל", "על", "את". אם הנקודה נראית שולית, היא לא; כי למרות שאדם אולי יוכל לקרוא ולהגות את המשפט "ידיים של זהב", רק מעטים יכולים למעשה להגדיר את המילה "של", ולכן חסרה להם הבנה מלאה. כדי להעריך עוד יותר את הבעיה, כל מה שעליך לעשות הוא לפתוח מילון רגיל ולבחון את ההגדרות השונות עבור המילה הזאת. ייתכן שהמדקדק יהיה שבע רצון, אך הקורא הממוצע לא יהיה – כפי שאומת במחקר של מר האברד מסוף שנות ה-70 בקרב בוגרי קולג' שלא יכלו להגדיר אפילו את מילות היחס הפשוטות ביותר. כתוצאה מכך, אפילו חומרים פשוטים שנקראו לשם הנאה – כמו לדוגמה, רומנים בכריכה רכה – לא הובנו במלואם. לפיכך מסקנתו היתה שהסיבה לכך שאדם לא יכול לתקשר באפקטיביות היא לא בגלל מחסור באוצר מילים גדול; זו היתה אי-הצלחתו להבין את אבני היסוד שעליהן כל אוצר מילים גדול יותר חייב להישען.

אם כך, מה שספרו של מר האברד 'הגדרות של מילים שכיחות קטנות' מציע הוא הבנה מלאה של אותן אבני יסוד. בסך הכול, הוא מגדיר את שישים המילים שנמצאות בשימוש בשכיחות הגבוהה ביותר באנגלית, כשהוא שוב משתמש באיורים לצורך הבנה קלה.

כדי לאפשר לתלמיד לאחר מכן לפתח את אוצר המילים הזה, הוא מציע בנוסף את 'איך להשתמש במילון'. 'איך להשתמש במילון', שמספק הסברים תמציתיים של קודים פונטיים, פיסוק, קיצורים ועוד, פותר את מה שרוב תוכניות הלימודים האמריקאיות מעולם לא טרחו לטפל בו: ברגע שמישהו פותח מילון, אפילו מילונים שמיועדים לילדים, הוא מיד נתקל בטרמינולוגיה ובסמלים של ציוני מקור שבדרך כלל אינם מובנים וגם לא מוסברים במידה מספקת. כתוצאה מכך, לתלמיד אין אפילו את האמצעים הבסיסיים ביותר כדי להבין שפה; מכאן, פתרונו של מר האברד גם לבעיה זו.

מכל הטקסטים שלעיל מקבלים תלמיד שמחזיק בידיו את המפתח האמיתי לשפה האנגלית – תפיסה טובה של איך השפה מורכבת ואיך להשתמש בה בצורה האפקטיבית ביותר לצורך תקשורת מעולה והבנה טובה יותר. כשאנו לוקחים בחשבון את המאגר השלם של פריצות הדרך החינוכיות של מר האברד, זוהי אכן מהפכה בלמידה.