יוצר מוזיקה

למרות שמר האברד מעולם לא ראה עצמו כמוזיקאי מקצועי במובן המלא, ההישגים המוזיקליים שלו הם בשום אופן לא חסרי משמעות. כזמר בלדות ברדיו בשנות ה-30, היתה לו פעם פינת שידור שארתור גודפרי קיבל אותה מאוחר יותר, והוא המשיך להלחין ולהופיע עד סוף חייו.

בשנות ה-70, הוא ארגן, הדריך וכתב תפקידים מוזיקליים לכמה להקות, ומעבודה זו נבעו מספר מאמרים מאוד ברורים וישירים, לרבות: הניתוח של מוזיקת קאנטרי ווסטרן, פלמנקו, מוזיקה אוריינטלית מסורתית ואפילו מוזיקת רוק (שהוא הבחין ובצדק שהיא הולכת והופכת לפרימיטיבית). בין העיבודים שלו עצמו באותה תקופה, ראוי לציין את השילובים החדשניים שהוא עשה לג'אז מודרני, רגאיי וקליפסו, וכן את השימוש המודרני שלו בנוסחים מסורתיים של ספרד והמזרח הרחוק. חדשני באותה מידה היה התיאור שלו את מה שהוא כינה "החוקים של התאמת צלילים", שלפיהם השתמשו בכלי נגינה דומים בעלי גון קול מעט שונה כדי להתגבר על הבעיה המטרידה של ביטול כלים, כלומר, הצליל של כלי אחד ש-"מוחק" כלי אחר ללא קשר לעוצמת הקול. למרות שמקצוענים המציאו פתרונות שונים, מר האברד היה למעשה הראשון שגם ניתח את הבעיה וגם הגדיר את הפתרון לה. השפעותיה של חדשנות מוזיקלית כזאת הן מאוד מרשימות. ואומנם, כפי שכתב מבקר באותה תקופה, ל. רון האברד פותר "בעיה מסוג כזה שבאדי ריץ' ואפילו וודי הרמן לא הצליחו לפתור. כלומר, למקד את האנרגיה של קומבו בביג באנד, מבצע שדומה לניצול האטום".

בדומה לכך, תרומתו הבאה של ל. רון האברד היתה גם בעלת שאר רוח וגם חדשנית: פסקול עבור הספר רב-המכר שלו, 'שדה קרב ארץ'. האלבום, שנקרא באופן הולם 'ג'אז מהחלל', היה הראשון שניצל במלואן את היכולות של כלי נגינה ממוחשב, הפיירלייט. באופן ספציפי, הוא השתמש בפיירלייט כדי לקחת "דגימות" של צלילים טבעיים ואז השמיע את הצלילים האלה כתווים באמצעות המקלדת. בצורה זו, 'ג'אז מהחלל' הופך למעין "מלאכת אריגה" של יריות רובים, שקשוק בקבוקים וצלילים דומים שמתאימים לסיפור – אבל כולם נארגים יחד בדייקנות ובמקצב. בסך הכול, האלבום מציג שלושה-עשר קטעים מוזיקליים של ל. רון האברד, שהולחנו בהשראת דמויות ואירועים בעלי משמעות מתוך ספרו. האלבום גם מציג ביצועים של נגני הג'אז האגדיים צ'יק קוריאה וסטנלי קלארק, וכן את הפסנתרן האגדי לא פחות של האבנים המתגלגלות, ניקי הופקינס.

בהתחשב בסאטירה החדה הטבועה ברומן, עבודתו הבאה של מר האברד, האלבום 'משימה ארץ', היא פסקול של רוק כבד שהולם את היצירה. באלבום מופיע האומן החדשני אדגר ווינטר, והסינגל מתוך האלבום, "Cry Out", אוּמץ מאוחר יותר על-ידי אנשי איכות הסביבה בתור שיר לכת לעצירת זיהום סביבתי לא מבוקר. אבל האלבום זכור במיוחד בגלל השימוש המקורי בימיו של ל. רון האברד ב-"תת-מקצבים" – השימוש במקצב נוסף שנמצא מתחת למקצב התופים, בדרך כלל עם גובה צליל נמוך יותר מהתופים. לכן: "התת-מקצב הזה יפיק עליות פתאומיות בדיוק באותו אופן כמו שאר המקצב".  התוצאה, כפי שווינטר עצמו ציין: "לאט לאט התחלנו להבין שאנחנו יוצרים סאונד חדש לגמרי, עם תפאורת רקע סימפונית מלאה להרכב רוק מתפרץ".

האלבום האחרון של ל. רון האברד, 'הדרך לחופש', משקף את המימרה של מר האברד שעליה חזר לעתים קרובות, "מוזיקה היא אכן השפה האוניברסלית". במקרה זה, הוא משתמש בה כדי לתקשר אמיתות יסוד שמופיעות ב-Scientology. וכך ניתן להתייחס לעבודה בתור מוזיקה דתית בסגנון Scientology. האלבום מציג ביצועים של סיינטולוג'יסטים מתעשיית הבידור. 'הדרך לחופש' מציג גם ביצוע ווקאלי מאת מר האברד עצמו בשיר סיום, שנקרא בצורה הולמת מאוד "תודה שהקשבת". 

לקבלת המידע המלא על המורשת המוזיקלית של מר האברד, ראה את הכרך בסדרת ל. רון האברד, 'יוצר מוזיקה: מלחין, מעבד ומבצע מוזיקלי'.

חדר המוזיקה של ל. רון האברד שמכיל את אוסף כלי הנגינה המלא שלו, כולל אורגנים, סינתיסייזרים ומגוון פריטים אקזוטיים, שנאספו במהלך חיים שלמים של מסעות בכל העולם