צלם
כפי של. רון האברד אהב לציין, צילום פירושו "כתיבה באור", ובהתחשב באופן שבו התצלומים שלו מתקשרים, ניתן לומר שזהו תיאור הולם של עבודתו.
כתלמיד שבנעוריו היה להוט ללמוד על המצלמה, הקריירה שלו התחילה למעשה בשלהי שנות ה-20 עם סדרה של מחקרים מפורסמים שערך במהלך מסעותיו בסין. העבודה היתה מקצועית לחלוטין, ולבסוף נרכשה על-ידי נשיונל ג'יאוגרפיק. עם שובו לארצות-הברית, הוא המשיך את קריירת הצילום שלו כצלם עיתונות עבור העיתונים המקומיים, וכפרילנסר, עבור מספר מגזינים כלל-ארציים. העבודה הבולטת ביותר מבין אלה שהוזכרו היתה עבור המגזין של חובבי התעופה, ה-Sportsman Pilot.
עם תחילת קריירת הכתיבה הפורמאלית שלו ב-1933, עבודת הצילום של מר האברד נטתה להידחק לשוליים. אף על פי כן, בשנותיו המאוחרות יותר היה אפשר למצוא אותו באופן קבוע מאחורי המצלמה במסגרת עבודה שכללה תצלומי קידום עבור ארגונים שונים באירופה ותצלומי נוף מפורסמים מאוד של דרום אנגליה, שבסופו של דבר נבחרו מבין 3,300 תצלומים שהשתתפו בתחרות כדי להופיע בתערוכת הצילום הבינלאומית בנאנט, צרפת. תצלומיו של מר האברד מאותן שנים נבחרו גם לתצוגה בסלון הבינלאומי לאומנות הצילום בוורסאי, ובעקבות זאת הוכנסו ללוחות השנה המצולמים של ל. רון האברד.
ב-1975, הוא המשיך בעבודה מסוג זה על האי קוראסאו באיים האנטילים, כאשר ימים ספורים לאחר הגעתו, דווח: "מר האברד, עם הדיוק המקצועי שלו, משיג את התמונות שהוא רוצה, בזו אחר זו, בקצב ייצור של יותר מ-7,000 תצלומים מאז שהתחיל לצלם לראשונה כאן בקוראסאו".
עם שובו לארצות-הברית ב-1976 כדי להקים בית בדרום קליפורניה, קריירת הצילום של ל. רון האברד תפסה ממד נוסף – הכשרת סטודנטים לצילום. מעבודת הדרכה זו הגיע התיאור של כל הצעדים החיוניים שהצלם חייב לבצע כדי להבטיח תצלום מוצלח – לרבות הצעד המקדים של העלאת התמונה בעיני רוחו, שנזנח לעתים קרובות. או לחלופין, הוא ייעץ לצלמים ללמוד לזהות תמונה מיד. כך או כך – וכאן נמצא המכנה המשותף של עבודתו האומנותית של ל. רון האברד – צלמים חייבים ללמוד "לגרום לתמונה לדבר". כחלק מתהליך ההדרכה, לכל הסטודנטים היתה הזכות לקבל סקירה אישית על תמונותיהם מ-ל. רון האברד. בנוסף לעניינים הקונבנציונליים יותר של קומפוזיציה ותאורה, הוא המשיך בדרכו האופיינית להדגיש את אותו עניין מרכזי של תקשורת: מה התמונה אמרה, אם בכלל? מתקופת ההדרכה הזאת הגיעו גם נוהלי הבדיקה החשובים ביותר שלו גם עבור הציוד וגם עבור סרט הצילום, וההבהרה שלו לגבי נושא הקומפוזיציה שלא הובן כהלכה במשך זמן רב.
כיום, המאגר המלא של עבודותיו בתחום הצילום לוקט בקפידה בכרכים של סדרת ל. רון האברד, 'אומן הצילום: כתיבה עם צבעים של אור'ו-'תמונות של תקופת חיים: ביוגרפיה מצולמת'. לסיכום, יותר מ-600 תצלומים מוצגים, מתצלומיו הראשונים במצלמת 'קודאק בראוני' ועד לעבודותיו המאוחרות בדרום קליפורניה. ניתן למצוא שם, כמובן, מבחר תצלומים מתוך סדרת סין המפורסמת שלו, תצלומיו נושאי הפרסים של האיזור הכפרי באנגליה, וכל שאר הדברים שהגדירו את עבודתו של האיש במה שהוא כינה "כתיבה באור".