"לכן יצאתי במשלחת מחקר והתחלתי
לחקור את החיים. תרבויות
פרימיטיביות נראו כמו מקום טוב להתחיל בו.

מעולם לא קרה שאיזשהו חוקר מודרני ניצב
מול כל-כך הרבה נתונים או נושאים סותרים שמביאים
לכל-כך מעט תוצאות."

– ל. רון האברד

תצלום מאת ל. רון האברד

סיכום על Scientology עבור מדענים
מאמר על הקשיים
במחקר בתחום מדעי הרוח
מאת ל. רון האברד

"סיכום על Scientology עבור מדענים", שנכתב במרץ 1969, מספק סקירה לא רק
של הקשיים במחקר המדעי כפי שהוא מתייחס למדעי הרוח, אלא גם איך
 ל. רון האברד התגבר עליהם כדי לפתח את Scientology.

נכון לזמן כתיבת דברים אלה (1969), אני עוסק במחקר בסיסי בתחום החיים ומדעי הרוח כבר כשלושים ושמונה שנים. זהו מחקר בסיסי או טהור, והוא נובע מאותו המקור כמו המאמץ של הפילוסופים הקדומים – לנסות לקבוע מהי זהות החיים כמהות שאינה תלויה בחומר ושקשורה לעולם החומרי ולצורות חיים, נושאים שבהם עוסקים המדעים הבסיסיים והמפותחים. ההבדל הוא שהמחקר נעשה מנקודת המבט של המתודולוגיה המדעית שבה יש לי הכשרה.

למעשה, הנושא היה כל-כך לא ידוע וכל-כך חסר מינוח עד שלא היה לו שֵם חד-משמעי. אני אומר שהוא היה לא ידוע משום שבאופן כל-כך בולט הוא לא הצליח לעמוד בקצב של מדעי הטבע או של המדעים המדויקים שלמעשה מאיימים עליו. למשל, אנחנו רואים שמחאותיהם של העוסקים במדעים המדויקים מתבססות על הפרות שונות נגד החיים או על השימוש הלקוי בחיים או ההתעללות בחיים שמתבצעים על-ידי יישומים פיזיים לא זהירים ('מדע והישרדות' מאת בארי קומונר).

כדי להגן על משהו, צריך לדעת מהו. לדעת מהו מבחינה מדעית. תיאוריות הדנ"א הביולוגיות מתייחסות לחיים פלוס חומר, וכל המאמצים לגרום לחומר ליצור חיים נכשלו עד כה.

"אני זוכר שהפרוייקט התגבש אצלי כשגיליתי שקורסי הפסיכולוגיה והפילוסופיה שלמדתי לא הספיקו לצורך משימת המחקר שהיה בדעתי לבצע..."

המכנה המשותף הזה לכל האינטרסים, לכל המאמצים להגן, לכל "היתרונות המדעיים", לא נחקר ולא היה לו שום שֵם שקשור לאיזשהו רציונל שיוביל לזיהוי או לתוצאה טהורים וצפויים. ה-"élan vital" של ברגסון וסברות פילוסופיות אחרות לא תאמו את מה שאנחנו מתייחסים אליו במאה הנוכחית בתור מתודולוגיה מדעית מאורגנת ומבוקרת. לא כדאי לבסס את כל התחזיות על קרקע רעועה של השערות וסמכות.

מאחר שלא היה שֵם אמיתי שיקלע לנושא עצמו, כמובן שאי אפשר היה ללמוד קורסים בקשר אליו. אי אפשר היה למצוא את התשובות לו בתחומים ידועים, משום שהוא עצמו היה לא ידוע, לא רק מבחינת הזהות שלו, אלא גם מבחינת המאפיינים שלו.

למדתי את כל הקורסים במתמטיקה ובפיזיקה שהציעו באוניברסיטה. אבל אז נעצרתי, בעיקר עקב החוסר בנושאים אקדמיים נוספים שאפשר ללמוד. אני זוכר שהפרוייקט התגבש אצלי כשגיליתי שקורסי הפסיכולוגיה והפילוסופיה שלמדתי לא הספיקו לצורך משימת המחקר שהיה בדעתי לבצע, מאחר שבאף אחד מהשניים לא הצלחתי למצוא שום סטודנטים או פרופסורים שלמדו מתמטיקה או פיזיקה מודרנית או שהשתמשו במה שהוכשרתי להתייחס אליו כמתודולוגיה מדעית, ושעד כמה שיכולתי לראות, יהיו מוכנים להודות בטעויות בלוגיקה (במתמטיקה) שמצאתי בנושאים האלה. איש המדעים המדויקים, בעולמו המסודר, לא היה מאמין לכמות הבלבול שהיתה קיימת במדעי הרוח.

לכן יצאתי במשלחת מחקר והתחלתי לחקור את החיים. תרבויות פרימיטיביות נראו כמו מקום טוב להתחיל בו.

מעולם לא קרה שאיזשהו חוקר מודרני ניצב מול כל-כך הרבה נתונים או נושאים סותרים שמביאים לכל-כך מעט תוצאות.

אבל היה ברור שההתקדמות העצומה שנעשתה במדעים המדויקים במאה השנים האחרונות, שכבר אז הגבירה את הקצב, תעקוף את מה שהיה ידוע בתור מדעי הרוח ואפילו תכניע אותם. וזה מה שקרה.

עם נטל המחקר שהיה מוטל עליי במהלך התקופה שלפני המלחמה עקב מחסור טוטאלי של מענקים וכספים למחקר, נאלצתי לפתור את הפן הכלכלי של כל העניין. עשיתי את זה בעיקר באמצעות כתיבת סיפורים ותסריטים, והצלחתי בכך מאוד, או לפחות מספיק כדי לממן את כל שאר הדברים שעשיתי.

בסוף שנות ה-30, אחרי שהיתה לי פריצת דרך בנושא, כתבתי ספר אבל הוא מעולם לא יצא לאור.

בסופו של דבר חזרתי שוב לאחור דרך כל מבוכי המראות ודרך הערפל של מדעי הרוח ועבדתי בתחום הציטולוגיה. נאלצתי ללמוד את הנושא ברגעים החטופים שנותרו לי בתקופת חיים שהיתה עמוסה מדי ולחוצה מדי. מצאתי כמה רמזים לזיכרון תאי וליכולת לזכור דפוסים דומים ופיתחתי תיאוריה, שעדיין רואים אותה מדי פעם, בקשר לאחסון זיכרון במולקולות, ונטשתי אותה כבלתי אפשרית.

שמועות על הספר וכמה מאמרים הפנו אליי את תשומת לבה של רוסיה (דרך Amtorg) שפנתה אליי בהצעת מחקר. מאחר שלמרבה הצער זה היה כרוך בנסיעה לרוסיה (שעדיין היתה אופנתית) ודרש ממני לפתח שיטה למדידת פוטנציאל העבודה של הפועלים שם, נאלצתי לסרב. מזל שסירבתי, משום שהשנה היתה 1939.

שיקולים אידיאולוגיים ודרישות לשליטה טובה יותר באנשים או להפיכתם לכנועים לא היו בתוכנית העבודה שלי.