הדרך אל האושר

כל תרבות בכל תקופה בעבר הסתמכה על תקנון מוסרי שיספק קווים מנחים נרחבים להתנהגות שמובילה להרמוניה חברתית ולהישרדות. למרות שנראה כי רבים מהתקנונים המוסריים האלה בעבר לא היו רלוונטיים במיוחד למאה העשרים ואחת, כשהתקנונים האלה נכתבו מלכתחילה, הם היו רלוונטיים לחלוטין. הם עזרו להבטיח את הנצחת המשפחה, הקבוצה והאומה. הם סיפקו את האמצעים שבעזרתם אנשים קיימו את עיקרי האמונה הבסיסיים של יושר ואמון הדדי. בקיצור, התקנון המוסרי סיפק את העקרונות המכריעים שלפיהם בני אדם יכלו לחיות בשלווה, בשגשוג ובהרמוניה זה עם זה.

עם זאת, עם תחילת שנות ה-80, כפי שהבחין ל. רון האברד באופן מאוד נכון, העולם הפך לג'ונגל, פשוטו כמשמעו. הסימנים נראו בכל מקום. המשפט "חמדנות היא טובה" היה פתגם פופולארי שכיח, בשעה שאנשים צברו את הונם המושחת באמצעות מניפולציות והונאות בשוק המניות. אם אומנות ובידור היו אינדיקציה, שנות ה-80 ציינו את תחילתו של עידן מפחיד באמת של אלימות מזדמנת. כמו כן, מי יכול לשכוח מה היתה משמעותן של שנות ה-80 בכל הנוגע לאלימות בשכונות מצוקה, שבהן ילדים בני שלוש-עשרה וארבע-עשרה רצחו זה את זה ללא שום נקיפות מצפון; מכאן, ההדהוד המחריד של מונחים כמו "ירי ממכונית נוסעת" ו-"אונס קבוצתי".

לנוכח הנוף נטול המוסריות הזה, ל. רון האברד הציג את הטקסט שלו 'הדרך אל האושר' ב-1981. באופן טיפוסי, גישתו היתה נרחבת הן מבחינה היסטורית והן מבחינה תרבותית. כפי שכל התרבויות העתיקות נזקקו לתקנון מוסרי כדי לעזור לשמור על המרקם שלהן, הוא הכריז, כך גם התרבות שלנו נזקקה לו; כי ערכים ישנים הופרו אך לא הוחלפו בחדשים, בעוד שתקנונים משכבר הימים שהיו מבוססים על הדת דרשו אמונה שרבים כבר לא יכלו למצוא. הוא אף הסיק שתיאוריות, שלפיהן ילדים יאמצו לעצמם באופן טבעי עמדה מוסרית, איבדו את אמינותן. לפיכך הוא כתב את 'הדרך אל האושר'.

שלוש מהדורות ׳הדרך אל האושר' מאת ל. רון האברד: בכריכה קשה, כחוברת וכספר מוסרט

העבודה נחשבת בפני עצמה לתקנון המוסרי היחיד שמיועד לחברה פרגמטית, רוויית היי-טק וצינית ביותר. העבודה הזו, שהיא הראשונה מסוגה שמבוססת כולה על השכל הישר, היא מאוד מקיפה. היא פונה רק אל השכל הישר של הקוראים ומיועדת לעזור להם למעשה ליישם את הכללים שבה בחיי היומיום שלהם. מתחת להבדלים הרבים בצביון הלאומי, הפוליטי, הגזעי, הדתי או אחר, מוטל על כל אחד מאיתנו כיחידים לפלס את דרכו בחיים. כפי שניתן ללמוד מ-'הדרך אל האושר', ניתן לשפר את הדרך הזאת אם יודעים ומיישמים את הכללים שהיא מציגה.

החיים בחברה לא מוסרית יכולים להיות הרבה יותר מאשר סתם קשים, כאשר שמים ללעג ערכים אנושיים בסיסיים. כתשובה למגמות של התדרדרות מוסרית מעין אלה, 'הדרך אל האושר' שכתב מר האברד מכילה 21 עקרונות נפרדים – כשכל אחד מהם מהווה כלל לחיים שנוגע לכל אחד בכפר העולמי שלנו. למעשה, יותר ממאה מיליון עותקים של החוברת מופצים כיום, ביותר ממאתיים מדינות ובמאה שפות, והסוף אינו נראה באופק. העבודה גם זכתה לעשרות מכתבי הוקרה מקונגרס ארצות-הברית ולתמיכה ציבורית נלהבת משוטרים, מנהיגים עירוניים, אנשי עסקים ואנשי חינוך. החוברת מהווה את הבסיס לקמפיינים מצליחים כמו "שַמש דוגמה טובה" ו-"הוצא את הסמים משטח בתי-הספר", שמערבים יותר משנים-עשר מיליון תלמידים, הורים ומורים אמריקאים ביותר משנים-עשר אלף בתי-ספר יסודיים, חטיבות ביניים ובתי-ספר תיכוניים. בנוסף, הקמפיינים האלה קיבלו תמיכה ציבורית מכ-90 מושלים ומחוקקים, כמו גם ממנהלים של תוכניות למלחמה בשימוש בסמים וממחלקות חינוך במאות קהילות ברחבי ארצות-הברית.

התוכנית בהחלט ראויה לשבחים. לדוגמה, בית-ספר אחד במדינת אוהיו, לפני השתתפותו בתוכנית 'הדרך אל האושר', סבל מאלימות ומשימוש בסמים באופן קבוע, בעוד שרמת הקריאה של תלמידים שנבדקו היתה הרבה מתחת לממוצע הארצי. אחרי שנתיים שבהן בית-הספר לקח חלק בתוכנית 'הדרך אל האושר', התברר שהמגמות האלה התהפכו בצורה דרמתית; בית-הספר הוכרז כנקי מסמים, ורמות הקריאה עלו הרבה מעל לממוצע הארצי.

בדומה לכך, בחלק הדרומי של מרכז לוס-אנג'לס הידוע לשמצה באלימות שבו, להפצת 'הדרך אל האושר' היו השפעות מעמיקות. למעשה, אחרי שחברי הכנופיות המושבעים קראו (או שהקריאו להם) את 'הדרך אל האושר', הם הסירו מרצונם החופשי כתובות גרפיטי מ-130 בניינים בשכונתם, והפיצו מאות עותקים של החוברת לשכנים. החוברת היוותה השראה גם למִבצעי איסוף מזון ולפעילויות של ניקיון בעקבות המהומות בלוס-אנג'לס ב-1992, ושוב ברעידת האדמה בלוס-אנג'לס ב-1994. מנהיג קהילתי מלוס-אנג'לס שעומד בראש הארגון של 'הורים בוואטס' אמר: "אנחנו מחלקים את הספר הזה כבר חודשיים או שלושה. שום דבר שונה לא נכנס לתוך הקהילה מלבד הספר המסוים הזה – ואנחנו כן רואים שינוי ואנחנו צריכים לקשר אותו לטקסט של 'הדרך אל האושר'."

גם ברמה הבינלאומית התברר ש-'הדרך אל האושר' שכתב מר האברד מהווה זרז משמעותי לשינוי חיובי. לדוגמה, בעיירת השחורים סווטו בדרום-אפריקה, קמפיין שהתבסס על הכלל "הגן על סביבתך ושפר אותה" זכה לתמיכה מרשת המזון הגדולה ביותר במדינה ומאיגודים מקצועיים, אחרי שהפצת 'הדרך אל האושר' שיפרה באופן דרמתי את היחסים בקהילה. כפי שהסביר אחד התושבים: "שיעור האלימות פחת עד כדי כך שעכשיו אנחנו יודעים איך לשבת יחד ולחלוק את השקפותינו זה עם זה. מערכת היחסים הזאת באה מהחוברות הנפלאות שלכם". קמפיין נוסף בעיר הדרום-אפריקאית פיטֶרמַריצְברג זכה להצלחה רבה כל-כך בהרגעת המתחים בין גזעים, שכתוצאה מכך, משטרת דרום-אפריקה ביקשה 114,000 עותקים של חוברת 'הדרך אל האושר' – אחד לכל שוטר במדינה. גם הכנסיות האנגליקניות והכנסיות הפנטקוסטליות ברחבי מחוז חאוטנג והכֵּף המזרחי בדרום-אפריקה מאמצות את החוברת הזאת בהמוניהן.

ויש עוד הרבה יותר. קציני משטרה במוסקבה מסתובבים עם עותקים של 'הדרך אל האושר' שבהקדשה שלהם כתוב: "משטרת העיר מוסקבה ממליצה לך על ספר זה בתקווה שהוא יעזור לך לנהל חיים טובים יותר ומאושרים יותר". בנוסף לכך, החוברת הודפסה מחדש בעיתון הגדול ביותר בעיר מאחר שהוכח שוב ושוב שהיא מהווה השפעה מרגיעה בקרב אוכלוסיות נסערות. אם לציין רק שתי דוגמאות: הפצה מהירה של חוברות ברחבי המדינה בתאילנד הביאה לעצירת האלימות הפוליטית ולהפסקת הלחימה למעשה כאשר חוברות 'הדרך אל האושר' הופצו בין פלגים מורדים בקונגו.

מכל הסיבות לעיל ועוד, 'הדרך אל האושר' הפכה לתנועה עצמאית בקולומביה. המו"ל של העיתון המשפיע ביותר במדינה, 'אל טיימפו', שהכריז ששורש האלימות בקולומביה נעוץ "לא בפוליטיקה אלא בנשמה של בני עמנו", הדפיס מחדש חלקים נבחרים מהחוברת כדי להרגיע את התסיסה הכללית. לאותן מטרות, מנהיגים צבאיים בקולומביה הורו לחלק שלושים אלף עותקים מהחוברת לאלו שהיו בקו החזית של המאבק הפוליטי נגד סחר בסמים, בשעה שהמתאם הלאומי של משטרת הנוער הורה להפיץ את החוברת בין כארבעים יחידות סיור. גם שר החינוך אישר את החוברת ככלי-עזר בהוראה בכל תוכניות הלימודים של בתי-הספר היסודיים. לאחר מכן ובהחלט בצמוד לכך, רצח על רקע סמים צנח לנקודה הנמוכה ביותר מזה עשרות שנים.

מוסד הדרך אל האושר הבינלאומי בגלנדייל, קליפורניה, שם מתאמים את ההפצה העולמית ברחבי יותר ממאתיים מדינות ליותר ממאה מיליון בני אדם