מבוא למדע בדיוני
מאת ל. רון האברד
(המשך)

כעשירית מכל הסיפורים שכתבתי שייכת לתחומי המדע הבדיוני והפנטזיה. הייתי מה שמכונה 'סופר בעל תפוקה גבוהה', והתחומים הללו פשוט לא היו רחבים די הצורך על מנת לקלוט את כל מה שיכולתי לכתוב. את פרסומי המקורי קניתי בכתיבה בתחומים אחרים, בשמונה השנים שקדמו לפגישה במשרדי סטריט אנד סמית.

אף שקמפבל לא הרבה לדבר על כך, הוא התייחס לרוב הסיפורים שקיבל ממני לא כמדע בדיוני אלא כפנטזיה, שהיא עניין שונה לגמרי. אחדים מסיפוריי הוא פרסם בהתלהבות כמדע בדיוני – ביניהם 'האפלה סופית'. ועוד רבים, בעצם. לי עצמי היה רקע כלשהו במדעים, עסקתי מעט בעבודה חלוצית ברקטות ובגזים נוזליים, אבל בעת ההיא התעמקתי בענפי הידע הקדומים של האדם, בניסיון לגלות אם העלה בחכתו אי פעם דבר של ממש. עיסוקי זה, ואהבתי לסיפורים הקדומים שנקראים 'אלף לילה ולילה', הביאו אותי לכתיבת פנטזיה. כדי לטפל בכמויות הפנטזיה שהגיעו לידיו, פתח קמפבל מגזין חדש, Unknown. כל עוד הייתי אחד מסופריו, המגזין ראה אור. אבל אז פרצה המלחמה, ויצאתי עם אחרים, ונדמה לי ש-Unknown החזיק מעמד רק כארבעים חודשים בסך הכול. כתיבה כזו היתה קשה מן הרגיל. ולמען האמת, לא עליה היתה תפארתו של קמפבל.

לכן כל מי שמבקש לומר שמדע בדיוני הוא ענף של פנטזיה או שלוחה שלה, מתנגש למרבה הצער בשימוש המקצועי הממושך במונחים. דורנו הוא דור של ז'אנרים מעורבים. אני שומע צורות שונות של מוזיקה מעורבבות כמרק. אני רואה סגנונות שונים של מחול, כרוכים זה בזה כ-"מחול" יחיד, עד כדי כך שאני שואל את עצמי אם הכוריאוגרף יודע בכלל מהם ההבדלים בין הז'אנרים השונים של היצירה. שוררת כיום תפיסה שרק הניגוד יכול להפיק דברים חדשים. אולי יש לייחס זאת לפילוסוף הֶגל, אבל הוא אמר גם שהמלחמה נחוצה לבריאותו הנפשית של העם, ועוד הרבה שטויות. אילו כל הרעיונות החדשים היו צריכים לנבוע מן ההתנגשות בין רעיונות ישנים, כי אז היה עלינו להכחיש את אפשרות קיומם של רעיונות מקוריים.

אם כן, מהו מדע בדיוני טהור?

המדע הבדיוני חייב לבוא בדור שבו קיים מדע. אם אסתכן במחלוקת ובהקמת עוררים על דבריי – כפי שעשיתי כל ימי חיי, וחרף זאת המשכתי ועשיתי את מלאכתי – ברצוני לציין כמה דברים:

המדע הבדיוני לא בא לאחר תגלית או פיתוח מדעיים. הוא מבשר על האפשרויות. זוהי קריאה למישהו לדאוג לעתיד. אבל אין זו נבואה. זהו החלום הקודם לשחר, כשהממציא או המדען מתעורר, ניגש לספריו או למעבדתו ואומר "מעניין אם אצליח להגשים את החלום הזה בעולם המדע האמיתי".

תוכל לחזור אל לוציאנוס, בן המאה השנייה לספירה, או אל יוהנס קפלר (1630-1571) – מייסד האסטרונומיה הדינמית המודרנית, שגם כתב את 'סומניום', טיסת חלל דמיונית לירח – או אל מרי שלי ופרנקנשטיין שלה, או אל פו או ורן או וולס, ולתהות אם זה היה מדע בדיוני. ניקח דוגמה: אדם ממציא מקצף ביצים. לאחר מכן, סופר כותב סיפור על מקצף ביצים. איש זה לא כתב מדע בדיוני. אבל נמשיך בדוגמה: אדם כותב סיפור על כלי מתכת אשר, כשמסובבים אותו, מקציף ביצה, אבל למעשה, אין כלי כזה בנמצא. איש זה כתב מדע בדיוני. מישהו אחר, כעבור שבוע או מאה שנה, קורא את הסיפור ואומר: "מה דעתך, אולי אפשר לעשות דבר כזה". והוא יוצר מקצף ביצים. אבל בין אם זה היה אפשרי להקציף ביצה באמצעות שתי פיסות מתכת המסתובבות זו בצד זו או לא, בין אם מישהו עשה זאת בדיעבד או לא, אותו איש עדיין כתב מדע בדיוני.

כיצד יש לראות את המילה הזאת "בדיוני"? זה מעין הומוגרף, מילה כפולת משמעות. במקרה שלפנינו, יש לה שני פירושים שונים. הפרופסור לתורת הספרות יודע שפירושה "יצירה ספרותית שתוכנה הוא פרי הדמיון ואינו מבוסס בהכרח על עובדות; קטגוריה ספרותית המקיפה יצירות מסוג זה, ובכלל זה רומנים, סיפורים קצרים ומחזות". מקור המילה הלועזית fiction (בעברית: בדיון) הוא במילה הלטינית fictio, עשייה, עיצוב, הגזורה מ-fictus, צורת עבר שלם של fingere, לגעת, ליצור, לתת צורה.

אבל כשאנו מחברים מילה זו למילה "מדע" ומקבלים "מדע בדיוני", המילה "בדיוני" רוכשת שתי משמעויות הגלומות באחת: 1) המדע שבו משתמש הסיפור הוא בדוי, לפחות בחלקו; 2) כל סיפור, באשר הוא סיפור, הוא בדיוני. ההגדרה של מדע בדיוני במילון American Heritage של השפה האנגלית היא "סיפורת שבה התפתחויות ותגליות מדעיות מהוות חלק מהעלילה או מהרקע; במיוחד סיפורת שמבוססת על חיזוי של אפשרויות מדעיות עתידיות".

ובכן, לפי הגדרת המילון ושיחות לאין ספור עם קמפבל ועם סופרים עמיתים בני התקופה, המדע הבדיוני נוגע לעולם החומרי ולמדעים; אלה עשויים לכלול כלכלה, סוציולוגיה, רפואה וכדומה, שכן לכל אלה יש בסיס חומרי.

אם כן, מהי הפנטזיה?

האמן לי, אילו זו היתה רק הפעלת דמיון עשיר, כי אז היו הרבה כלכלנים ואנשי ממשלה וכיוצא בהם נחשבים לסופרים במלוא מובן המילה! השימוש במילה "דמיוני" ביחס לפנטזיה דומה לשימוש בתיאור "כמה מילים" ביחס לספרייה שלמה. מונח פשטני מדי, כללי מדי.

בזמנים מודרניים אלה, נעלמו מרכיבים רבים הנחוצים ליצירת "פנטזיה" כסוג של סיפורת. כמעט שאיננו יכולים למצוא אותם אפילו באנציקלופדיות. הנושאים הללו כללו ספיריטואליזם, מיתולוגיה, מגיה, העלאה באוב, העל-טבעי ותחומים רבים אחרים מסוג זה.

לאף אחד מכל אלה לא היה קשר ממשי כלשהו עם העולם הממשי. זה לא אומר שמעולם לא היתה להם כל חשיבות מעשית, או שלעולם לא ישובו לתחייה; נאמר בפשטות שהאדם, כרגע, שרוי בתקופה מטריאליסטית לחלוטין.

נושאים אלה מכילים שפע של נתונים מסולפים, אבל קרוב לוודאי שלעולם לא יבוא יום, שבו כל התופעות האלה יוסברו. הסיבה העיקרית לכך שמצבור כה נרחב של ידע פשוט נעלם מן העין נעוצה בכך שהמדע החומרי זכה בסדרה רצופה של הצלחות. אבל אני כן שם לב שבכל פעם שהמדע המודרני חושב שהוא הגיע לכל עקרונות היסוד, הוא נתקל בדברים כמו המיתוסים המצריים שהאדם בא מן הבוץ, או משהו כזה, ולפעמים אף מאמץ אותם לעצמו. אולם הנקודה היחידה שאני מנסה להציג כאן היא שישנו מצבור גדול של תופעות שאיננו יכולים להציג כ-"חומריות". אלה נושאים לא-חומריים, לא-עולמיים. ואין זה משנה עד כמה הרעיונות הקדומים היו מסולפים, הם היו קיימים; מי יכול לקבוע שאין אמת כלשהי ברעיונות אלה? יש לחקור את הנושאים הללו כדי להגיע להבנה מלאה של כל הידע והאמונות שבגדר האפשר. אני לא רוצה שמישהו יאמר שאני מאמין בכל הדברים האלה: אני רק אומר שיש עוד תחום מלבד מטריאליזם מקובע ולעתים אפילו צר מחשבה.

ככל שזה נוגע לספרות, "פנטזיה" מוגדרת במילון כ-"סיפורת ספרותית או דרמתית שמאופיינת במרכיבים דמיוניים ביותר או על-טבעיים". כהגדרה, אפילו זה חסר דמיון.

ובכן, כל סיפורת המכילה יסודות כגון ספיריטואליזם, מיתולוגיה, מגיה, העלאה באוב, על-טבעי וכיוצא באלה יכולה להיקרא פנטזיה. 'אלף לילה ולילה' הוא לקט של סיפורים מארצות ומתרבויות רבות מאוד – לא רק מארצות ערב, כפי שסבורים רבים. השם המקורי שלו היה 'אלף ואחד לילות של בידור'. הספר משופע בסיפורת של פנטזיה.